מחלות כלי דם מוחיים
AVM
השם הינו קיצור המתאר קשר בלתי נורמלי בין העורק לוריד, בעוד שבאופן תקין הדם העורקי זורם דרך הנימים (הצורה הדקה ביותר של כלי דם) ומשם נאסף אל הורידים, ב AVM הקשר בין העורק לוריד ישיר, אין קפילרה, ואיזור ההשקה בין שני העורקים לורידים מורכב מכלי דם מפותלים ומסועפים שמזכירים במידה מסויימת קן של ציפור (נידוס בלטינית). באיזור המעבר מזרימת דם עורקית לורידית מתרחש מפל לחץ דם קיצוני ולא נורמלי. זאת בשל זרימה גבוהה מן הרגיל של דם עורקי לוריד מנקז.
הטיפול ב AVM דורש הערכה רחבה של הסכנה לדימום – ההערכה כוללת את פרמרטרים קליניים כמו גיל, תלונות ותסמינים והיסטוריה רפואית הקשורה ב AVM, ואת התצורה הרדיולוגית של ה AVM. ככל אצבע (תלוי לאיזה מאמר מתייחסים) הסכנה לדימום כתוצאה מ AVM מוערכת ב2-10% בשנה. ישנן שלוש שיטות עקרוניות לטיפול: אמבוליזיציה – הזרקת דבק בצינטור מוחי, טיפול בקרינה ממוקדת (רדיוכירורגיה), וכריתה ניתוחית. לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות משמעותיים, ההחלטה על סוג הטיפול דורשת שקילה פרטנית של כל אחת מהשיטות בהתאם למקרה.
ניתוח: הניתוח נעשה בהרדמה כללית, מעבר לטכניקה הניתוחית, טרם הניתוח דרושה הבנה מדוייקת של זרימת הדם בתוך ה AVM, זאת על מנת להגיע לכריתת ה AVM ללא דימומים בלתי רצויים מחד, ולהימנע מהפחתה באספקת דם לרקמת מוח תפקודית מאידך. יתרונו של הניתוח הוא השגה של כריתה מלאה של ה AVM.
טיפול בקרינה ממוקדת נעשה ברוב המקרים בפעם אחת, הקרינה מעוררת תגובה ברקמת ה AVM שמביאה לחסימה של כלי הדם המעורבים ולהפסקת זרימת הדם ב AVM, היעילות של הטיפול מוגבלת על ידי מספר גורמים, ביניהם: גודל ה AVM, הזמן החולף עד להשגת תוצאות 2-3 שנים מהטיפול.
אמבוליזציה: טיפול בעזרת צינטור מוחי, כולל הזרקת דבק לתוך כלי הדם הקטנים של ה AVM וסגירת מפרצות שלעיתים מופיעות עם או בלי קשר ל AVM. היתרון העיקרי של טיפול בצינטור הוא היותו פולשני פחות מניתוח, חיסרון השיטה הוא שבחלק משמעותי מהמקרים יש צורך ביותר מטיפול אחד.
קברנומה
קברנומה בלטינית מתייחסת לחלל (מערה), הקברנומה הינה צבר של כלי דם קטנים מאוד אשר ממקומים בתוך רקמת המוח, לקברנומה נטייה לדימומים פנימיים, כלומר הדימום קטן ואינו פולש לתוך רקמת המוח. בהתאם למיקום הקברנומה נגרמים תסמינים נוירולוגיים לא ספציפיים כמו כאב ראש, או ספציפיים כמו פירכוס, הפרעה בראיה, לעיתים התסמינים מאוד דרמטיים לקברנומות הממקומות בגזע המוח. הטיפול בקברנומות ניתוחי ומומלץ לקברנומות שגורמות לתסמינים נויורלוגיים או במידה וקיים סיכון מוגבר לדימום.
פיסטולה דורלית
הפיסטולה הינה קשר (לא תקין) ישיר בין עורק של מעטפת המוח (דורה) ולבין וריד. לחץ הדם בעורק גבוה משמעותית מלחץ הדם בוריד וכותצאה מכך נגרמה הפרעה בכיוון זרימת הדם בוריד, כתוצאה מכך הזרימה מאטה ואף מתהפכת (הדם זורם במהופך במעלה הוריד) באופן ישיר יש הפרעה בתפקוד הרקמה העצבית המנוקזת על ידי אותו הוריד המעורב. רוב התסמינים באים לידי ביטוי בכאבי ראש או עיניים, הפרעה בראיה, סחרחורת, חלקם בכאבי גב, הפרעה בהליכה שלעיתים מטעה לחשוב כי מדובר במחלת גב דגנרטיבית (למשל פריצת דיסק). הטיפול בפיסטולות דורליות בדרך כלל נעשה ע"י הזרקת דבק בצינטור או סגירה כירורגית (בניתוח) של החיבור בין העורק לוריד.
מחלות כלי דם מוחיים
AVM
השם הינו קיצור המתאר קשר בלתי נורמלי בין העורק לוריד, בעוד שבאופן תקין הדם העורקי זורם דרך הנימים (הצורה הדקה ביותר של כלי דם) ומשם נאסף אל הורידים, ב AVM הקשר בין העורק לוריד ישיר, אין קפילרה, ואיזור ההשקה בין שני העורקים לורידים מורכב מכלי דם מפותלים ומסועפים שמזכירים במידה מסויימת קן של ציפור (נידוס בלטינית). באיזור המעבר מזרימת דם עורקית לורידית מתרחש מפל לחץ דם קיצוני ולא נורמלי. זאת בשל זרימה גבוהה מן הרגיל של דם עורקי לוריד מנקז.
הטיפול ב AVM דורש הערכה רחבה של הסכנה לדימום – ההערכה כוללת את פרמרטרים קליניים כמו גיל, תלונות ותסמינים והיסטוריה רפואית הקשורה ב AVM, ואת התצורה הרדיולוגית של ה AVM. ככל אצבע (תלוי לאיזה מאמר מתייחסים) הסכנה לדימום כתוצאה מ AVM מוערכת ב2-10% בשנה. ישנן שלוש שיטות עקרוניות לטיפול: אמבוליזיציה – הזרקת דבק בצינטור מוחי, טיפול בקרינה ממוקדת (רדיוכירורגיה), וכריתה ניתוחית. לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות משמעותיים, ההחלטה על סוג הטיפול דורשת שקילה פרטנית של כל אחת מהשיטות בהתאם למקרה.
ניתוח: הניתוח נעשה בהרדמה כללית, מעבר לטכניקה הניתוחית, טרם הניתוח דרושה הבנה מדוייקת של זרימת הדם בתוך ה AVM, זאת על מנת להגיע לכריתת ה AVM ללא דימומים בלתי רצויים מחד, ולהימנע מהפחתה באספקת דם לרקמת מוח תפקודית מאידך. יתרונו של הניתוח הוא השגה של כריתה מלאה של ה AVM.
טיפול בקרינה ממוקדת נעשה ברוב המקרים בפעם אחת, הקרינה מעוררת תגובה ברקמת ה AVM שמביאה לחסימה של כלי הדם המעורבים ולהפסקת זרימת הדם ב AVM, היעילות של הטיפול מוגבלת על ידי מספר גורמים, ביניהם: גודל ה AVM, הזמן החולף עד להשגת תוצאות 2-3 שנים מהטיפול.
אמבוליזציה: טיפול בעזרת צינטור מוחי, כולל הזרקת דבק לתוך כלי הדם הקטנים של ה AVM וסגירת מפרצות שלעיתים מופיעות עם או בלי קשר ל AVM. היתרון העיקרי של טיפול בצינטור הוא היותו פולשני פחות מניתוח, חיסרון השיטה הוא שבחלק משמעותי מהמקרים יש צורך ביותר מטיפול אחד.
קברנומה
קברנומה בלטינית מתייחסת לחלל (מערה), הקברנומה הינה צבר של כלי דם קטנים מאוד אשר ממקומים בתוך רקמת המוח, לקברנומה נטייה לדימומים פנימיים, כלומר הדימום קטן ואינו פולש לתוך רקמת המוח. בהתאם למיקום הקברנומה נגרמים תסמינים נוירולוגיים לא ספציפיים כמו כאב ראש, או ספציפיים כמו פירכוס, הפרעה בראיה, לעיתים התסמינים מאוד דרמטיים לקברנומות הממקומות בגזע המוח. הטיפול בקברנומות ניתוחי ומומלץ לקברנומות שגורמות לתסמינים נויורלוגיים או במידה וקיים סיכון מוגבר לדימום.
פיסטולה דורלית
הפיסטולה הינה קשר (לא תקין) ישיר בין עורק של מעטפת המוח (דורה) ולבין וריד. לחץ הדם בעורק גבוה משמעותית מלחץ הדם בוריד וכותצאה מכך נגרמה הפרעה בכיוון זרימת הדם בוריד, כתוצאה מכך הזרימה מאטה ואף מתהפכת (הדם זורם במהופך במעלה הוריד) באופן ישיר יש הפרעה בתפקוד הרקמה העצבית המנוקזת על ידי אותו הוריד המעורב. רוב התסמינים באים לידי ביטוי בכאבי ראש או עיניים, הפרעה בראיה, סחרחורת, חלקם בכאבי גב, הפרעה בהליכה שלעיתים מטעה לחשוב כי מדובר במחלת גב דגנרטיבית (למשל פריצת דיסק). הטיפול בפיסטולות דורליות בדרך כלל נעשה ע"י הזרקת דבק בצינטור או סגירה כירורגית (בניתוח) של החיבור בין העורק לוריד.